קצת אופטימיות

משכורות הבנקאים
יוני 2, 2016
וועדת שטרום – ניצחון?!
יוני 26, 2016

קצת אופטימיות

בדה מרקר פורסם כי הפיקוח על הבנקים וחברות האשראי במגעים להקלת הדרישות להפיכתן לבנקים.

אם ייושם המהלך ולא מדובר במילים ריקות, הרי שמדובר בצעד חשוב לפתיחת התחרות והכנסת שחקנים בנקאיים נוספים לשוק הבנקאות הישראלי המגה-ריכוזי. ובאמת, המפקחת החדשה על הבנקים, ד"ר חדוה בר, שהגיעה לתפקיד מפוזיציה בכירה בבנק לאומי (על ההתנגדות לתפקידה מצד שותפינו ראו למשל בקישור הבא).

נדמית כמנסה להחיל מדיניות חדשה של תפקידו של בנק ישראל, בו הוא לא מסתפק רק בהגנת חורמה על תפקיד אקסקלוסיבי ובלתי כתוב של שמירה על יציבות הבנקים, אלא מנסה לפעול, ולו במקצת, למען רווחת הצרכנים, תפקיד משמעותי לא פחות (וכנראה הרבה יותר) שנזנח בברוטליות לאורך השנים.

 

חדשת טובות בסימן שאלה

ניר גלעד פרש מהחברה לישראל בשליטת משפחת עופר. ניר גלעד, החשב הכללי לשעבר, שחתום על עסקאות ענק דוגמת צים ובתי הזיקוק, בהם מכרה המדינה באחוזי הפסד עצומים נכסי ציבור למשפחת עופר (למשל בכתבה הבאה).

לאחריהן עבר לעבוד אצל, תחזיקו חזק – משפחת עופר – וצבר עשרות רבות של מיליונים, פורש. הסיבה שמסתמנת – הוא נהיה נטל במסדרונות הממשל והרגולציה, בשל התדמית הציבורית החזירית והמאוסה, וגילומו את כל מה שרקוב ביחסי הון-שלטון.

 

חשוב לציין כי אף אחד (אולי חוץ מגלעד עצמו?!) לא חשד כי הסיבה שמונה גלעד היא כישורי ניהול פנומנליים, יכולת אנליטית חסרת תקדים והצטיינות בלתי נלאית ביצירת ערך, ממשקים גלובליים מחקר ופיתוח.

הסיבה העיקרית למינויו של גלעד היא אפילו לא, כנראה, הקשרים העזים והאהבה האינסופית שרוחשים לו במסדרונות קבלת ההחלטות. מה שמאפיין את המינוי הזה הוא הסיגנל הבלתי משתמע לשתי פנים לרגולטורים ולפקידים שנשארו אחריו בבואם לעשות עסקאות, למסות, להטיל קנסות ומכסים את הפירמידות הגדולות במשק, או סתם לקחת בחשבון את האינטרס של 8 מיליון תושבים על פני קבוצה עסקית אחת: "אתם יודעים איפה מרוחה החמאה". ואכן, כשאותם פקידים בכירים מסיימים קדנציה מוצלחת בשירות הציבורי ושוקלים את דרכם הלאה, ברור מי יכול לשלם להם לפחות פי 10 ממשכורתם במגזר הציבורי, ואילו צעדים רצוי לנקוט כדי שהעסקה כזו תצא לפועל. כל אנחנו שובים גם את הרגולטור נקי הכפיים וישר הדרך ביותר.

האם סיום דרכו של ניר גלעד בקבוצה היא איתות על עמעום, ולו קל, של תופעת הדלתות המסתובבות בהן בצד אחד שירות ציבורי כמפקח על הסדר הכלכלי חברתי ובשני – משכורת חלומית אצל המפוקח?! האם זהו סימן לכוחו של הטרנד הציבורי לחלחל לאופן קבלת ההחלטות? או שמא זהו סיום נקודתי של תפקידו של מי שנתפס כסמל הסיאוב ביחסי הון-שלטון, אך מבלי לפגוע במסורת הבלתי-ערכית, כלכלית, צודקת ושוויונית הזו?! נמשיך לעקוב, ועוד על שבי רגולטורי – בהמשך….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *